<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימנים קי"ז—קי"ח</h1>
<h2>דף כח.</h2>
ראובן שאמ' לתפוש שמעו' לאמר אביך נתחייב לי כך וכך, ולא היה יכול ליפטר ממנו, עד שנשבע לו שלא לצאת מן המלכות, עד שיפרע לו. ועוד ביקש מלוי להתערב בעבורו, ונשבע גם לערב והנה יצא ולא פרע. לפי מיעוט דעתי, סבורני אותו שהביאו ראייה מנודרים להרגם [נדרים כ"ז ע"ב], כך היה דעתם אלמא דמותר לכתחילה לידור לאנסים ולסמוך על דברים שבלב שאומ' בלבו היום, א"כ גם זה הנתפש שנשבע שלא יצא מן המלכות עד שיפרע לו, אמ' בלבו היום לא אצא מן המלכות עד שאפרע לו, אבל למחר אצא אעפ"י שלא פרעתי. ועוד פירעון משמ' חוב שהוא חייב, אבל אין הבן חייב לפרוע חוב אביו, וגם אין חייב שום פירעון עד שיחייבוהו ב"ד של ישראל.
ויש טועין שמורין היתר משם לישבע לגוי לשקר, שסבורין שאין השבועה חלה כלל, ואדרבה מהת' משמ' שהיא חלה, דהכי מקש' כיון דאסר להו איתסרו עליה. וגם בזה כיוונו יפה, שדימו לערב דכתובה, דכי היכי דהת' לאו מידי חסריה, ה"נ לאו מידי חסריה, כמו שכתבת שאין הבן חייב לפרוע חוב של אביו, והת' מילת' דפשיט' נקט הואיל ולא לוה ממנה ולא הכניסה לו ממנה מאתים, כלומ' לאו מידי חסרה, אפי' אם היא אלמת להוציא מידו על ידי גוים, לא חשיב חסרון, כ"ש הכא, דהתם אם תפשה משל בעל תפיסתה הוי תפיסה, דודאי חייב לה, דאפי' הכי לא חסרון דלאו מידי חסרה, כ"ש ראובן אם תפס משל שמעו' בשביל חוב אביו דלא הוי תפיסה, אלא מוציאין מידו דלאו מידי חסריה. ואין לו דין ודברים עם הנתפש, אלא אם חייב לו אביו יתבענו בדיני ישרא'. ואם נפטר אביו, צריך להביא עדים שהמת הניח נכסים, וגם שלא פרעו בחייו. ואם הנך כולהו בעו קנין מכלל דערב דכתובה אפי' בקניין דכתובה לא משתעבד.
